<h1>או"ז שו"ת סימן תש"מ</h1>
<h2>דף לו:</h2>
ושוב מצאתי תשובת ה"ר משה ב"ר חסדאי זצ"ל וזו התשובה ששאלת דין אחד שקידש מניקת חבירו בתוך כ"ד חודש והולד אין לו רק י"ט חודש. בגמ' דהחולץ מביא ג' דברים הדומין זה לזה אם עבר על דברי חכמים וקידש ונשא היבמה שמת בנה בתוך ל' לרשב"ג דאמר כל שלא שהה ל' יום באדם אינו בר קיימא והיבמה לא נפטרה מן הייבום. ולרבנן דפליגי עליה ואזלי בתר רובא הוי ולד ופטורה וקיימא לן כרבן שמעון בן גמליאל וכן בבהמה כל שלא שהה (חסר) [ח'] יום אסור [אולי צ"ל למיכליה] (למיסיה) במסכת שבת [קל"ה ע"ב] אע"ג דנהיגי עלמא דאין מתאבלין על פחות משלשים אף על גב דהולד נגמר ולא חיישי' לרובא משום שזה המיעוט יכול להיות והשתא אם היבמה שמת בנה בתוך ל' יום עמדה ונתקדשה לשוק אם נתקדשה לכהן אינה חולצת ליאסר עליו דסמכי' ארבנן דאזלי בתר רובא והוי ולד מעליא ופטורה מן החליצה כדדייקי' בשבת דפליגי רבנן על רשב"ג. אבל אם נשא מינקת חבירו התם יוציא בגט ואפי' כהן ותיאסר עליו דכ"ע דצריך להוציא בגט דשמא גם ערוק' לא יועיל דע"כ לא קאמר עירוקי' מסתייה אלא בנתקדשה תוך ג' חדשים לשאר כל אדם והוא גזירה משום דבר קל לשמואל כדי להבחין בין זרעו של ראשון ואפי' לרבא דאמר שמא ישא אחותו מאמו שזהו מיעוטא דמיעוטא ואין הדבר רגיל שלא ישא כי אם זאת והתם הוא דעירוקיה מסתייה אבל הגזירה שלא לישא מינקת חבירו בשביל שמא תתעבר והחלב נעכר ותהרוג את בנה והצריכו לגרש אפי' לכהן ותיאסר עולמית התם לא נאמר עירוקיה מסתייה ויגרש ואם הוא ישראל יחזיר לאחר כ"ד חודש. או שמא כיון שהביא בגמרא זו דקידשה בתוך ג' חדשים שדינה היה להיות בסוף הפרק אצל פלוגתא דתנאי והביאה בשמעתין דמניקת חבירו ופסק בה עירוקיה מסתייה, שמא גם במניקת חבירו דין זה. וכ"ת א"כ אמאי לא אשמעינן גבי מינקת חבירו דשמתינן ליה לגרש או עירוקיה מסתייה ונלמוד גם דין זה במקדש בתוך ג' חודש אחר מיתת בעלה וי"ל משום דהוה אמינא דוקא במינקת חבירו עבדינן בו דחמירא כדפרי' לעיל אבל בנתקדשה בתוך ג' חודש לא מחמרינן לשמותיה קמ"ל בקילתא וכ"ש בחמירתא. מיהו נראה לומר דמה שיש לו לכהן לגרש בנושא אשה מינקת היינו שנשאה קודם ט"ו חודש דצריך לגרש לכ"ע אבל לאחר ט"ו חדשים או לאחר י"ח לא היה כהן מגרש שהרי יש כאן נמי לסמוך ארשב"ג ואר' יהודה שעד שם נקראת מניקה אבל לאחר כן לא כדאיתא בפ' אע"פ [כתובות ס' ע"ב] ומיהו שמא לישראל היה צריך לגרש אם נשאה אפי' לאח"כ דפסקי' שם דאסור לישא מינקת חבירו קודם כ"ד לולד. עתה דקדקנו לחומרא. ועוד יש לדקדק לקולא כי נראין הדברים האי דשמתינן ליה לגרש היינו שקידש במזיד או שנשא במזיד אבל אם היה שוגג שהיה סבור שאינה מניקה או עם הארץ שאינו יודע שמניקת חבירו אסורה קודם כ"ד חודש התם [לא] שמתינן ליה לגרש. והכא אין שייך לומר קנסו שוגג אטו מזיד כי הנהו דפ' הניזקין [נ"ד ע"א] כי בזה איכא פלוגתא דר"מ ור' יהוד' התם וטעמא יהיב כל חד וחד אבל [הכא] איכא תקנתא בהפרשה בלא גט ותדע דאפי' אם קידש במזיד עירוקי' מסתייה ואין כאן גזירת גירושין. עוד קצת ראיה כי בפ' אע"פ [ס' ע"ב] כשהתיר אביי לאריסי' לארס בט"ו חודש מניקת חבירו וא"ל רב יוסף דרב ושמואל מצרכי להמתין לקדש עד כ"ד חודש רהט אביי בתריה תלתא פרסי ולא (אהדר ביה) [אדרכיה] כדי שלא יהיה מקדש אותה וכיון שהלך וקידש מה שעשה עשוי ולא מצינו שהצריכו לו לגרש והיינו משום שהי' אנוס ושוגג בהוראתו של אביי וגם שלא היה רוצה לישאנה עד לאחר כ"ד חודש. ומיהו אין נראה שיכול לומר ברח מיכן ותנצל מגירושין שאם היה יכול לעשות תקנה א"כ כהן שנשא מניקת חבירו אמאי יגרש בעל כרחו ואסור בה והשתא נבריחנו ויבוא לאחר כ"ד חודש, אין עלינו להבריחו אלא א"כ הוא בעצמו ברח. וזה קשה בלאו הכי יש לו תקנה בבריחה אמאי כהן מגרש ואינו בורח ואמאי התלמוד לא הזכיר תקנה זו וההיא דקידש בתוך ג' חודש דעירוקי' מסתייה פי' הריב"ן מסתייה ולא בעי למיתב גיטא דגלי בדעתיה דלא בעי לכנוס עד זימניה ע"כ משמע דלא משמתינן למיתב גיטא אלא היכא דחיישי' דנסב לה תוך זמן אבל היכא דלא חיישי' לכך התם לא מחמרינן לשמותיה (ולשאינה) עד (זייגו) [זמנו] שלאחר כ"ד חודש אף ע"ג דשמא היו שניהם בעיר אחת. ועוד יש לתמוה אמאי בפ' החולץ [ל"ו ע"ב] קתני לא ישא אדם מינקת חבירו ואם נשא מוציא ולא יחזיר עולמית ולרבנן מוציא ומחזיר לאחר כ"ד חודש, לא תנשא ולא תיארס ולא קתני שם גירושין לומר דאם נתארסה תצא בגט לכך נראה כי במניקת לא קנסינן להוציא בגט אלא בנושאה (לכך) כי מיד יש סכנת נפשות דילמא מיעברא וקטלה לה לברה ולמסמוסי ליה בבצים וחלב לא שביק לה בעלה כי (מפיריה) [מדידיה] קאכלה ולכך קנסינן ליה לגרש אפי' לכהן וכשיגרשנה אפי' אי מיעברא כבר דמדידה קאכלה תמסמס ליה בבצים וחלב אבל גבי קידושין לכתחיל' נמי אסור לקדש כדתני' פ' אע"פ מ"מ אם קידשה אכתי לית סכנה לברה כי לא תנשא עד כ"ד חודש ודי בהפרשה בעלמא, כי מה יש לומר שמא יקדשנה ויבוא עליה אכתי ליכא סכנה לברה כי לא תנשא עד כ"ד חדשים ואז היא אוכלת משלה כי בעלה אינו חייב במזונותיה עד שתיכנס לחופה ותמסמס ליה בבצים וחלב מדידה וליכא הכא סכנת נפשות אבל קידשה בתוך ג' חדשים התם איכא קנס גירושין כיון שאותה גזירה קלה היא כדפרי' לעיל ועוד אם לאחר קידושיה יבוא עליה בבית אביה ותתעבר ושמא יש חששא טעמא דרב ושמואל, ע"כ צריך להוציא מקידושין אבל ברח הוי עירוקיה מסתייה ולא חיישי' שמא יבוא עליה ומיהו במניקת חבירו שנשאת התם אינו מועיל לו אפי' עירוקיה וצריך לגרש בע"כ והשתא לכך אייתו לה נתקדשה בתוך ג' חדשים לאחר מניקת חבירו לומר דוקא [כאן] אפי' קידש משמתינן ליה אבל לא בקידש מניקת חבירו כך הוא דתקנתיה בערוקיה, אבל אם נשא מניקת חבירו בתוך כ"ד חודש לית לה תקנתא בעירוקיה אבל אם ישראל הוא יגרשנה ויחזיר ואם כהן הוא יגרשנה ואסורה לו.
